שריקי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע

מונחת לפניי תביעתו של מר אילן שריקי יליד שנת 1967 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 02.01.09 עת יצא מרכבו, נפל ונפגע (להלן: "התאונה"). הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") ביטחה את הרכב בתקופה הרלוונטית לתאונה.

מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, ד"ר מוריס אגסי, אשר העריך כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה, החל מיום 01.07.09, בגובה 5% לפי סעיף 41 (10) ה לתקנות המל"ל.

משלא קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט מיום 24.08.11 אין מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב').

דיוני הוכחות התקיימו בימים 21.12.11, 22.03.12.

מטעם התביעה העידו התובע ומר איתמר אקשטיין.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה ביום 27.03.12.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען כי תוך כדי שימוש ברכבו, נפל התובע ונפגע. כתוצאה מנפילתו נגרם לו שבר בכף יד ימין, ידו הדומיננטית, ידו הושמה בגבס. לאחר תקופת הגבס המשיך התובע במעקב אורטופדי בקופת חולים וטיפולי פיזיותרפיה. התובע נבדק אצל ד"ר אגסי, מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר קבע כי נכותו הרפואית הצמיתה הינה בגובה 5%. כמו כן, עדות התובע היתה קוהרנטית ואמינה. טענת הנתבעת, כי התאונה איננה תאונת דרכים, הינה ניסיון לדחות התביעה ללא נימוק משכנע. כל עניין הסיגריות, אותן שכח התובע בגינה, לא אמור להופיע בכתב התביעה, לא בתשובות לשאלון, לא בהודעת התובע למשטרה ולא במל"ל, שכן העניין הרלוונטי הינו היציאה של התובע מן הרכב ונפילתו ולא הסיפור מסביב. יתירה מזאת, התובע לא יודע אילו פרטים יש למסור במשטרה, למעט יציאתו מן הרכב ופגיעתו. ממשיך וטוען ב"כ התובע, כי יש לקבוע שנכותו התפקודית של התובע תהא גבוהה יותר מנכותו הרפואית עקב אופי עבודתו בגינון ושימוש מוגבר בידו הדומיננטית, יד ימין. מדובר בעובד שהינו עצמאי ואין לו שעות עבודה מסודרות כמו לעובד שהוא שכיר, התובע עבד מבוקר עד ערב. עובר לתאונה התובע העסיק את איתמר אפשטיין עד אזור השעה 14:00 ולאחר התאונה נאלץ להיעזר בו לשעות מרובות יותר. זאת ועוד, אלמלא התאונה היה התובע משביח שכרו, שכן לא היה צריך להעסיק עובד נוסף בשעות מרובות. התובע לא עבד במשך 3 חודשים. התובע חזר לאתרי העבודה לאחר חודש וחצי, אולם, לא כדי לעבוד אלא כדי לשמור על קשר עם לקוחותיו.

ב"כ הנתבעת המלומדת טוענת כי הנתבעת אינה חייבת להמציא גרסה הנוגדת את גרסת התובע, שכן נטל ההוכחה להוכחת האירוע וחלות החוק, מוטלים על התובע. התובע לא עמד בנטל הראיה במקרה זה. יציאה או כניסה מהרכב לשם לקיחת חפיסת סיגריות אינה מטרה תחבורתית ואינה מהווה אירוע תאונת דרכים. ריבוי הגרסאות למול אופי עדות התובע אין בהם ללמד על כך שהגרסה המאוחרת בתצהיר עדות ראשית הובאה לצורך התביעה בלבד. היתממותו של התובע ביחס לכתיבת דו"ח המל"ל מעלה תהיות, שכן התובע אינו מבין בכתיבת דוחות אלו. בתיק המשטרה טוען התובע שרגלו הימנית נשארה כולה בפנים, בתצהיר עדות ראשית טוען שנזרק לכביש ובבית המשפט טען כי נזרק לכביש כולו ולא ידע להשיב לפשר סתירה זו. אם רגלו הימנית נשארה בתוך הרכב, כפי שטען במשטרה, אזי גם ידו הימנית נשארה בתוך הרכב, אם כך, הכיצד נפגעה? ממשיכה וטוענת ב"כ הנתבעת כי אין לתת אמון בגרסת התובע, שכן בכתב התביעה טען להעסקת עובדים נוספים כשבפועל העסיק עובד שעבד עובר לתאונה והוא הדין בתחשיב הנזק שלו, בו הוא טען לתוספת שכר עבור העובד שלכאורה נמשכת מיום התאונה. לגבי העבר טען התובע בתשובותיו לשאלון כי חזר לעבודתו לאחר חודש וחצי, אולם, בבית המשפט טען כי חזר לאחר 3 חודשים. כמו כן, ניתן לראות בשומות המס אשר הוגשו כי בשנת המס 2009, ביחס לשנות המס 2007/8, היו לתובע הכנסות גבוהות יותר. אשר לעבודתו של העובד הנוסף, ניתן לראות מתלושי השכר כי עבד את אותן מספר שעות עובר ולאחר התאונה. הימנעותו של התובע מלהביא דו"ח שומה לשנת 2010 יש בה משום הימנעות הבאת ראיה, שפועלת נגד התביעה. משכך המסקנה היא שאין להשית הפסדי שכר לתובע מנכות מינורית שכזו, מדובר בטענת סרק שעניינה עשיית עושר ולא במשפט.

דיון והכרעה

שאלת החבות

לאחר שעברתי בעיון על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט ולאחר שמיעת העדויות של התובע ושל מר איתמר אפשטיין, הנני מאמין לעדויות אלו וקובע כי עדותו של התובע היתה קוהרנטית, עקבית ואמינה בעיניי ומקבלה.

אני לא מקבל את טענת הנתבעת כי יציאה מהרכב כדי להביא חפיסת סיגריות איננה מהווה תאונת דרכים וכי יכול היה להשתמש בסיגריות של חברו שהיה עימו אותה העת ברכב. לא סביר בעיניי שאדם אשר שכח חפץ בבעלותו יפקירו כי יש כזה לחברו ולא משנה מהוא ערכו של אותו חפץ, בין אם מדובר בחפיסת סיגריות, טלפון נייד, ארנק וכדומה (ואפילו יעקב אבינו חזר כברת דרך בשביל פחים קטנים כמעט חסרי ערך כפי שמובא בגמרא (מסכת חולין דף צא ע"ב) המפרשת את הפסוק התמוה שלפני מאבקו עם שרו של עשיו (בראשית, ל"ב, כ"ה): "ויותר יעקב לבדו', אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל" ).

אי לכך, הנני קובע שהתאונה מיום 02.01.09 מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה של זו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפלת"ד).

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי בגין האירוע דנן, הנתבעת חבה בפיצוי התובע.

הנכות הרפואית והתפקודית

בתיק זה מונה מטעם בית המשפט מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, ד"ר מוריס אגסי, אשר בדק את התובע והעריך כי נכותו הרפואית הינה בגובה 5% בגין הגבלה בכף יד ימין.

מאחר והמומחה הרפואי לא זומן לחקירה ונחקר על חוות דעתו ומאחר וחוות הדעת קוהרנטית ומנומקת דיה, הנני מקבלה וקובע כי נכותו הרפואית של התובע תהא בגובה 5%.